מחלת האלצהיימר אינה מבדילה בין גבולות גיאוגרפיים, מוצא עדתי, תרבות או מצב סוציו-אקונומי. היא פוגעת במיליוני בני אדם בכל רחבי העולם. ובכל זאת, כפי שד”ר אלעד לאור מציין מתוך דוח האלצהיימר העולמי לשנת 2026, לאורך שנים רבות הרוב המוחלט של הניסויים הקליניים בתרופות נערך על קבוצה מצומצמת ולא מייצגת של האוכלוסייה – בעיקר חולים ממדינות מערביות מבוססות.
רפואה שלא מתאימה לכולם
ד”ר אלעד לאור מסביר מדובר בבעיה מדעית ורפואית ראשונה במעלה, ולא רק בסוגיה חברתית. הגוף האנושי מגיב לתרופות באופן שונה בהשפעת גורמים מגוונים:
- רקע גנטי: שינויים גנטיים האופייניים לאוכלוסיות מסוימות יכולים להשפיע על הקצב שבו הגוף מפרק את התרופה או על מידת יעילותה.
- אורח חיים ותזונה: הרגלי תזונה, רמת פעילות גופנית ומאפיינים סביבתיים משפיעים על התפתחות המחלה ועל התגובה לטיפול.
- מחלות נלוות: שכיחות של מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם או מחלות לב משתנה בין קבוצות אוכלוסייה שונות, ולכך יש השפעה ישירה על הטיפול בדמנציה.
אי אפשר להניח שתרופה שנבדקה והוכחה כיעילה בקרב קבוצה אחת, תפעל בדיוק באותו אופן ובאותה רמת בטיחות על אנשים מרקע שונה לחלוטין.
המפתח המדעי: ייצוג נרחב וגלובלי
הדוח העולמי מצביע על מגוון יוזמות בינלאומיות חדשות שמטרתן לשנות את המצב. בין היתר, נעשים מאמצים רב-לאומיים להקים תשתיות מחקר וניסויים קליניים ביבשות כמו אפריקה ודרום אמריקה, כמו גם לשלב מיעוטים וקהילות מגוונות בניסויים הנערכים במערב.
ד”ר אלעד לאור מציין כי הנושא רלוונטי מאוד גם לחברה הישראלית, המתאפיינת בפסיפס עדתי ותרבותי עשיר. ככל שהניסויים הקליניים יכללו משתתפים מכל גווני האוכלוסייה, כך נוכל להבטיח שהתרופות שיגיעו בסופו של דבר למדפים יהיו בטוחות, מדויקות ויעילות עבור כל מטופל ומטופלת.
