אמא שתמיד דיברה בטלפון כל ערב, פתאום עונה בקצרה. אבא שאהב לצאת לטייל או לפגוש חברים בקפה, מעדיף להישאר בבית. הוא אומר שהוא פשוט עייף, שאין לו כוח, שזה הגיל. הרבה משפחות מקבלות את ההסבר הזה ולא חושבות על זה יותר.
אבל דיכאון וחרדה הם לא חלק טבעי מההזדקנות. ד”ר אלעד לאור, גריאטר ומנהל רפואי, מסביר שאלה מצבים שכיחים בגיל השלישי, שאפשר לזהות ולטפל בהם. הבעיה היא שהם נראים אחרת מאשר אצל צעירים, ולכן קל לפספס אותם.
הסימנים שכדאי להכיר
אצל מבוגרים, דיכאון לא תמיד מופיע כעצב גלוי. לפעמים הוא נראה כמו תלונות גופניות: כאבים שלא מוצאים להם הסבר, בעיות שינה, ירידה בתיאבון או עייפות קבועה. סימנים נוספים הם איבוד עניין בדברים שפעם שימחו, הסתגרות, עצבנות, וקושי להתרכז או לזכור.
חרדה יכולה להתבטא בדאגה מתמדת לבריאות, פחד לצאת מהבית או לנפול, דופק מהיר וחוסר שקט. לפעמים שני המצבים מופיעים יחד. מניסיונו בליווי מטופלים, ד”ר לאור יודע שהרבה פעמים דווקא בני המשפחה הם הראשונים ששמים לב לשינוי.
יש מצבים שמעלים את הסיכון: אובדן של בן או בת זוג, מחלה כרונית, כאב מתמשך, ירידה בשמיעה או בראייה, ומעבר לדיור חדש. גם בדידות משחקת תפקיד גדול. כשאדם מבוגר עובר שינוי כזה, כדאי לשים לב אליו קצת יותר בשבועות ובחודשים שאחרי.
למה קשה לבקש עזרה?
הרבה אנשים מהדור המבוגר גדלו בתקופה שבה לא דיברו על רגשות. יש מי שחושש שיחשבו שהוא חלש, ויש מי שלא רוצה להטריח את הילדים. יש גם מי שבטוח שאין מה לעשות כי “ככה זה בגיל הזה”. המחשבות האלה מובנות, אבל הן גורמות לאנשים לסבול זמן רב בלי צורך.
חשוב לדעת שמצב רוח ירוד יכול לנבוע גם מסיבות רפואיות, כמו תת פעילות של בלוטת התריס, חוסר בוויטמינים או תופעות לוואי של תרופות. לכן בדיקה מסודרת אצל רופא היא צעד ראשון חשוב.
ד”ר לאור מסביר שטיפול בדיכאון ובחרדה אצל מבוגרים יכול לשפר לא רק את מצב הרוח. הרבה פעמים משתפרים גם השינה, התיאבון, הזיכרון והרצון לזוז ולצאת מהבית. כלומר, זה טיפול שנוגע באיכות החיים כולה. במהלך השנים הוא ראה איך שיחה פתוחה אחת יכולה להיות תחילת הדרך.
מה המשפחה יכולה לעשות
להקשיב בלי לשפוט, לשאול בעדינות איך הוא מרגיש באמת, ולהציע ללכת יחד לרופא. גם שמירה על קשר קבוע, יציאה משותפת לטיול קצר או עידוד לחזור לתחביב יכולים לעזור. הטיפול יכול לכלול שיחות, פעילות חברתית, ולפעמים גם תרופות, לפי מה שמתאים לכל אחד.
אם יש מחשבות קשות או תחושה של חוסר תקווה, חשוב לפנות לעזרה מיד ולא לחכות לתור הבא.
וגם בני המשפחה צריכים תמיכה. ליווי של הורה במצב רוח ירוד יכול להיות מתיש, ולכן כדאי לחלק את העומס בין האחים, לשתף את הרופא בתחושות שלכם ולבקש הדרכה. משפחה שמרגישה שיש לה גב יכולה לעזור הרבה יותר.
לסיכום, דיכאון וחרדה בגיל השלישי הם לא גזירת גורל. אם אתם מזהים סימנים אצל עצמכם או אצל מישהו קרוב, אל תחכו. פנו לרופא המטפל, ספרו מה אתם מרגישים ובנו יחד דרך טיפול שמתאימה לכם.
